החלטה בתיק בש"א 4682/05

1.         בבש"א 472/05, שהוגשה ביום 5.1.05, ביקשה המבקשת, עמותת הקרן לחיפה שרשומה כנתבעת מס' 5 בכתב התביעה, למחוק אותה מכתב התביעה.

            הוריתי לתובעים להגיב על הבקשה תוך 30 יום.

2.         בבש"א 4682/05, שהוגשה ביום 24.3.05 ביקשה המבקשת כי אתן החלטה בבקשה נוכח זאת שהתובעים לא נתנו את תגובתם. נעניתי לבקשה וכתבתי כי  הן בשל אי הגשת התגובה והן מפני שהבקשה מוצדקת לגופה אני מוחק התביעה ככל  שהיא נוגעת למבקשת. חייבתי את התובעים לשלם למבקשת 2,000 ש"ח + מע"מ כהוצאות ושכ"ט עו"ד.

3.         ביום 4.4.05, הגישו התובעים "הודעה" לבית המשפט בה הם כותבים כי התגובה שלהם כן הוגשה לביהמ"ש ועוד ביום 17.2.05 לכן התבקשתי בסוף ההודעה ל"תקן" את החלטתי . להודעה צורף עותק מהתגובה כשהיא נושאת חותמת ביהמ"ש מיום 17.2.05, אך דא עקא שעל החותמת הזו יש קוי מחיקה רבים.

4.         ב"כ התובעים טוען בהודעתו כי כך החזירה לו מזכירות ביהמ"ש את עותק התגובה. עיון בראש המסמך מראה שמי שניסח אותה כתב שהיא מופנית "לבית המשפט המחוזי" בפני השופט רטנר".

            מאחר ואין שופט בשם זה בבית המשפט המחוזי, המזכיר שהטביע תחילה את החותמת על המסמך מחק את החותמת ואת המילה "המחוזי"  והחזיר המסמך לשולח. זו הסיבה שהמסמך לא הגיע אלי ומכאן שהחטאת רובצת לפיתחו של ב"כ התובעים. על פי כן אתיחס למסמך בהחלטה זו.

5.         את בקשת המחיקה מנמקת המבקשת כך:

התביעה על עילותיה החוזיות והניזקיות מבוססת כולה על חוזים שנחתמו בין התובעים לנתבעת הראשונה הלא היא חברת "חוף הכרמל נופש ותיירות 89 בע"מ", וחברה נוספת בשם "חוף הכרמל נופש ותיירות ניהול ואחזקה בע"מ", (נתבעת 6) לפיו, החוזה הראשון רכשו התובעים דירה ב"מגדלי חוף הכרמל" (להלן:"הפרויקט") ולפי החוזה השני, הוסדר ניהול הדירות שבפרויקט בין הרוכשים לבין נתבעת 6.

התובעים טוענים כי שתי הנתבעות האלו הפרו את התחייבויותיהן כלפיהם ולכן הם שלחו להן הודעות ביטול, הן של חוזה הרכישה והן של חוזה הניהול והם תובעים פסק דין הצהרתי שחוזים אלו בטלים והם זכאים להשבת הסכומים ששילמו ודמי נזק על הנזק הכספי שנגרם להם.

התביעה הוגשה גם נגד מר זיו סלמון, שניהל עם התובעים את המו"מ, לקראת כריתת החוזה. כמו כן הוגשה התביעה גם נגד מי שהיה ראש העיר מר עמרם מצנע, נגד עירית חיפה ונגד המבקשת.

6.         בכתב התביעה לא נטען  כל קשר בין המבקשת לבין התובעים וזאת מפני שקשר כזה כלל לא קיים.

7.         הטענה נגד מי שהיה ראש העיר (להלן:"מצנע") היא שהוא ליווה את הקמת הפרויקט כחלק מקידום שאיפתו בתחום הפוליטי למרות שהוא ידע שההבטחות שהובטחו לרוכשים לא תקויימנה. הוא ידע שיזדקק לכספים ואלו מצויים אצל יזמים גדולים, בינהן החברות הנתבעות.

בהקשר זה טוענים התובעים בס' 80 לכתב התביעה שהוא  הסעיף הראשון בו מוזכרת המבקשת, כי מצנע רצה להבטיח שהעברת הכספים תוצג בלבוש פחות או יותר מהוגן ולכן הוא דבק בפרויקט בחסות ובשיתוף פעולה במעשה ובמחדל של עירית חיפה (שהיא הנתבעת השלישית) ושל המבקשת "או מי מהן".

יצוין כי עד לס' 80 לא נאמר בכתב התביעה מי ומה היא המבקשת ומה הם תחומי פעילותה.

8.         בס' 87 לכתב התביעה מאוזכרת כתבה עיתונאית בה מוזכר מסמך המצביע על תרומה בסך 40,000 ש"ח שנתנה הנתבעת הראשונה למבקשת שיעודה המוצהר היה קידום עניני העיר חיפה. בכתבה נטען כי בפועל המבקשת העבירה את הסכום לשימוש קמפיין הבחירות של מצנע.

9.         המקום הנוסף בכתב התביעה בו מאוזכרת המבקשת הוא ס' 93, מכתב התביעה. גם בסעיף זה מאוזכרת כתבה שפורסמה במקומון המכילה טענות רבות נגד מצנע ועל כוונה לחוקרו בקשר לחשד לקבלת טובות הנאה מחברה קלבנית אחרת (שאין לו קשר לחברות הנתבעות) שלפי האמור בכתבה, שניים מראשיה נדונו על הלבנת כספים עבור ברוקר סמים מקולומביה למצנע באמצעות המבקשת.

10.       המקום האחרון בו מוזכרת המבקשת בכתב התביעה הוא ס' 151, שם נאמר שהיכן שהמבקשת שימשה צינור להעברת הכספים אחראית היא כלפי התובעים לכל כספי ההשבה.

11.       כדי ליצור עילת תביעה לא די להפריח מילים. יש לפרט את העובדות ואת הקשר הסיבתי מבחינה משפטית בין ההפרות הנטענות כלפי החברות עימן נחתם חוזה הרכישה, לבין המבקשת. מה שנאמר בכתב התביעה לגבי המבקשת אינו ממלא אחר צורך זה.

12.       בבקשה למחיקת התביעה נטען גם שהתביעה, ככל שהדבר נוגע למבקשת, טורדנית וקנטרנית על פניה ואני מסכים גם עם טענה זו.